מה למדתי על האדם שמולי
במהלך הריאיון גיליתי אדם סקרן, מעניין,
מרתק, שלא קופא על שמריו, שעושה ועושה ועושה ומעשיר וממלא באנרגיה את האדם שנמצא
מולו ואת עצמו. אנרגיה שמייצרת לו כוח לחשוב ולעשות את הדבר החם הבא...
הרבה פעמים אנשים מדברים על מזל, הרוב
טוען כי אנשים מצליחים הם אנשים עם מזל, היום אני יודעת שאנשים מצליחים הם אנשים
שעובדים מאוד קשה עבור ההצלחה שלהם, הם ממוקדי מטרה וחדורי מוטיבציה יש להם מטרה ברורה
והם הולכים בה עד הסוף מבלי לוותר על דבר תוך כדי יצירת גמישות בדרך. ההצעה שלי
במקום לקנא בהם צריך ללמוד מהם ויובל הוא דוגמא מצוינת.
האם הייתה לכם פעם מטרה, אפילו קטנה
שרציתם להגשים אותה ועשיתם הכל על מנת שהיא תצליח והיא אכן הצליחה, איזה פלא,
האומנם פלא? – כמה אושר התמלאתם כשזה קרה, כמה שמחת חיים. הסתכלו על אותו רגע ,
בדקו מה עשיתם והחלו לפעול להגשמת החלום הבא... ואל תוותרו לעצמכם, תאמינו לי שווה
כל רגע. אתם מוזמנים להנות כמוני מהריאיון עם יובל :
נעים להכיר :
יובל אברמוביץ, בן 37, גר בתל אביב, אבא
של שירה בת 1/2 5 ונגה בת 1/2 שנה.
תן לי משפט קצר בו
תתאר/תגדיר איך אתה רואה את עצמך
אופטימי, היפראקטיבי, חבר טוב, סקרן, עם רגליים
על הקרקע
תפקיד ועיסוק נוכחי, פרט
אני עושה במקביל מס' דברים :
·
בשנה האחרונה אני עובד בלהגשים את החלומות
של עצמי
·
עיתונאי – כותב ב"ישראל היום"
·
שחקן
·
יש לי בי"ס לכתיבה – גיבור תרבות
·
יש לי חנות - MADE IN TLV
·
כותב ספרים : כאן יעל וייס, נא להתנהג
בהתאם וליידי לייק
·
פרוייקט הרשימה – ספר והרצאות
·
ואבא במשרה די מלאה, כלומר - הרבה אבא
תאר בקצרה מאוד : נקודות
מפתח שמהוות מבחינתך רגע משמעותי בחייך:
בגיל 16 הייתה לי תאונה בה החלקתי על כתם שמן
במסעדה שבה עבדתי, כתוצאה מזה הפכתי למשותק, הייתי בכסא גלגלים קרוב לשנתיים,
החלמתי מהמצב ואני זכיתי להבין בגיל מאוד צעיר
- כמה החיים שבריריים והפכפכים. יום אחד אתה ככה ויום אחר אחרת, כל עוד אני
בריא, בעיניי הדבר שיכול להגביל בנאדם הוא בריאות, על בריאות אין לנו שליטה, כל
עוד אני פה, אני הולך לעשות כל מה שבא לי ואין דבר כזה לא יכול. יש לי מוטו – שכל
מי שמכיר אותי יודע : הכל
פתיר, לכל דבר יש פיתרון למעט כח עליון, מלחמה או מחלה.
התפכחות שהייתה בגיל 18 לא
קשור לקריירה – הגעתי לקיבוץ במסגרת אותה אינני זוכר, ויצאתי מהבועה של בת ים, מכל
האנשים שהיכרתי לפני, פגשתי אנשים חדשים: מבני ברק, מערד ומכל הארץ, פעם ראשונה
בחיים זה היה עבורי שוק טוטאלי, הייתי מאזור טוב בבת ים, גיליתי לפתע יש כל מיני
אנשים בגילי שעשו דברים, יש חיים מעבר לבת ים.
צבא – זו הייתה חוויה מאוד מחוננת, הייתי מפקד
קורס מפקדים בחיל האוויר, בהתחלה לא רציתי להתגייס, יכולתי גם להתחמק מזה, בזכות
התאונה, אבל אמא שלי התעקשה וטוב שכך. בזכות התקופה ההיא יש לי חבורה של חברים
טובים שמונה כ-15 איש, שהיא לכל החיים. רכשתי כלים שעזרו לי מאוד בחיים, עמידה מול
קהל, טיפול בבעיות אישיות של חיילים, שעזרו לי אח"כ כמנהל, שחקן, ומראיין,
וגם להיות רחוק מהבית, לחזור פעם בחודש, היה לנו כייף כל כך שנשארנו חודש בבסיס.
זה הוביל לעצמאות בגיל צעיר, בגיל 21 כבר גרתי מחוץ לבית.
לימודי משחק בבית צבי – זו הייתה חוויה נוראית, בסה"כ היה
סיוט מתמשך. שונה כל כך ממי שאני ומהדברים שאני מאמין בהם, החוויה הייתה חוויה של
רמיסה מוחלטת. וגם ניסיון להכניס הכל לשבלונות, ככה משחקים, ולא אחרת, אני מאמין
ביצירתיות שלכל אחד יש את הצבע שלו, לא מתאים לי להיכנס לתוך שבלונות, במקום להגיד
כל הכבוד על היצירתיות, כעסו עלי למה אתה לא בתוך השטנץ, עזבתי וחזרתי כמה פעמים. עזבתי
3 פעמיים ועזבתי סופית אחרי שנתיים. בזכות הטראומה משם היה לי חשוב להוכיח את עצמי
שאני יודע מה אני עושה ומתאים למקצוע.
השיר שלנו – פריצה ציבורית, שהתרחשה בין לילה. פתאום
כולם מכירים אותך וידעים מי אתה. זה היה טיימינג מאוד מיוחד לפני שהיתה רוויה
מעודף ערוצי תקשורת. היום יש מלא דברים : אינטרנט, פייסבוק, המון ערוצי טלוויזיה. ה
הפך למטורף וגם לא תמיד נעים להיות מפורסם. אומנם זה קרה לפני 10 שנים, אבל זה
הופך ומעצב את חייך. היה לי קושי מאוד גדול עם ההיסטריה, למרות שכשחקן אתה מאחל
לזה, אבל כשזה קורה קשה מאוד לעכל את המימדים הלא פרופורציונליים יחסית לארצנו
הקטנטונת.
הרשימה – עכשיו זה מגיע ממקום אחר, יש הבדל מאוד
גדול בין לאהוב ולהעריץ מישהו בטלוויזיה לבין המקום האינטלקטואלי, מישהו שקרא את
מה שכתבת ואומר לך – אני חייב להגיד לך משהו... זה גם אחר, זה באמת מחמיא, העולם
האישי – הרשימה זה חצי ביוגרפיה מבחינתי. אני מרגיש שהרשימה משנה את חיי. אילו
עוגנים שעיצבו אותי בחיים לטוב ולרע.
האם יש לך חזון או אני
מאמין, ומהו ?
אם אין אני לי מי לי ? אני לא מכיר אף אחד אחר שיכול להסביר יותר
טוב ממני מי זה יובל אברמוביץ, שיכול לעשות במקומי את מה שאני עושה, רק לי יש את
ההתלהבות הזאת, את התשוקה לדבר עם במאי או מחזאי ולהסביר לו למה הוא צריך אותי
בהצגה שלו.
התלהבות - רק אני יכול לכתוב מהבטן את הסטטוסים שלי
ושהם יהיו מדהימים ויהיו 15,000 תגובות והקהל אכן מרגיש מתי זה אמיתי ומתי זה לא,
מתי סתאם מישהו כתב את זה. ניסיתי להיעזר בכל מיני אנשי מקצוע, תמיד חזרתי לעשות
אותם בעצמי, הקהל יודע תמיד לזהות את הדבר האמיתי.
אף יחצן ואף מנהל ואף סוכן לא הצליחו
להעביר את המסר טוב כמוני, רק אני יודע להסביר מי זה יובל אברמוביץ.
אני כותב על הרשימה המון פוסטים, יש
שיאמרו מגלומן, יחד עם זאת אני כותב עם התלהבות אמיתית ואנשים מרגישים אותה.
ומתחברים אליה והמספרים שלי רק הולכים וגדלים בפייסבוק הציבורי והפרטי, אז כנראה
אני עושה משהו נכון. רק אתה יכול לדוור את עצמך, לשווק את עצמך בהתלהבות והכי טוב
שאפשר.
מה לדעתך היה שלב פריצת
הדרך, המעבר משלב הרעיון לשלב הביצוע, מתי ראית שהדברים יוצרים עור וגידים והופכים
למציאות וידעת שהם יתגשמו?
יסודיות - אני עובד מאוד קשה על מנת להגשים את
החלומות שלי, אנשים אומרים, בגלל שהוא מוכר הוא מצליח, אנשים מצליחים עובדים מאוד
מאוד קשה עבור ההצלחה שלהם, לא תמיד רואים את זה אז אנשים לא יודעים.
אתה רואה מנצח בתזמורת, אתה אומר גם אני
יכול, אבל יש מאחוריו ידע מוסיקלי רחב מאוד והמון ניסיון והוא יודע מה הוא
עושה. אתה רואה לוליין בקרקס, זה נראה כל כך פשוט, עד שאתה אומר מה הבעיה, אבל זה
מצריך המון מיומנות והמון עבודה קשה.
אני יכול לומר שמגיל מאוד מאוד צעיר, בגיל
8 בבית ספר, כל מה שרציתי קרה, זה לא היה נס אלוהי, עשיתי את זה, רציתי להיות
במועצת תלמידים אז עשיתי את הקמפיין בחירות הכי מוצלח ונבחרתי. רציתי לכתוב בעיתון
בית ספר אז כתבתי את הכתבה הכי טובה שיכולתי והפכתי להיות בזכותה עורך עיתון בית
ספר. שזה מוביל לגורמים להצלחה, יסודיות – להיות יסודי ללכת עם דברים עד
הסוף. לכתוב כתבה, לכתוב אותה שוב ולקרוא אותה עוד פעם ועוד פעם. עד שאני מרוצה
מהתוצאה.
תמיד דמיינתי את הסיטואציה, לדוגמא הספר
הרשימה – ראיתי את עצמי עומד בפני קהל ומחלק וחותם על ספרים, השבוע היה לי הרצאה
בצוותא ו-50 איש עמדו והתעקשו להיות חלק מההרצאה, למרות שלא היה מקום. אני יודע שאני עושה דברים שנחשבים מגניבים
ופורצי דרך, אני לא עף על שום דבר שאני עושה. אני מרגיש בסה"כ שאני תמיד יהיה
יובי מבת ים.
אני שמח שהספר עכשיו רב מכר, מה זה אמור
לשנות אצלי, מה אני אמור לעשות עכשיו?
אז מה שום דבר לא מרגש אותך
?
אני מתרגש אבל לא בתדירות גבוהה. אני חווה
הרבה מאוד שיאים גדולים בקריירה שלי ויש דברים שכבר לצערי זהו שיא שחוזר על עצמו
אז אני לא מתרגש כמו בפעם הראשונה, אז אני אומר אה אוקי סבבה ומתרגש מעט מאוד, אני
מתרגש באופן אחר. זה ספר מאוד חשוב בעיני והלב שלי נמצא בו.
אני יכול להתרגש למשל – השבוע דן שילון
דיבר על הספר שלי בתוכנית שלו. אני בכלל לא ידעתי שזה קורה – הייתי בגינה ופתאום
הטלפון התחיל לצלצל והמחשב לצפצף. התקשרו אלי ואמרו לי דן שילון מדבר על הספר שלך –
זה היה מאוד מרגש.
דבר נוסף שריגש אותי הספר הרשימה תוך שבוע
וחצי נכנס לרבי המכר.
השיאים שלי קצרים. אני עסוק בלעשות, אין
לי זמן לנוח על זרי הדפנה.
כשאתה עושה משהו – אתה מאושר רגעית, אתה
מאושר רגעית יש לך אנרגיה לעשות עוד, ואז
יש לך אנרגיה לעשות עוד ועוד וזה מפרה את עצמו. מכאן האושר שלי וההיפראטקיביות
שלי.
אני עושה, אני מאושר ממשהו, ולכן אין לי
כמעט נפילות.
אני כמעט לא בדיכאון – הכי הרבה שאני
מדוכדך זה יומיים וגם זה נדיר.
אני לא שוקע במקומות הקשים, נשפך החלב, בוא
ננקה זה לא יעזור אם נעשה מזה עניין ובואו פשוט נמשיך הלאה ....
תן לי טיפ או שניים בתחומים
הבאים : עסקים, קריירה / משפחה / בתחום האישי
עסקים – תהיו מקוריים – מצא לך קונספט. אל
תעתיקו יש כל כך הרבה מכל דבר, כל מה שעשיתי עד היום זה קונספטואלי – עוד אין כזה
דבר : חנות למגנטים, בי"ס לכתיבה, תביאו את עצמכם. זה מייצר בולטות. לא צריך
להמציא מוצר, צריך להכניס בו תוכן אחר, חדשני. תביא את השינוי, את המשהו שיבדל
אותך.
משפחה
– תתיחסו לכל בן
משפחה גם הקטנים ביותר כיישות נפרדת ועצמאית בעולם הזה. מרגע ששירה נולדה אני מכין
את עצמי לפרידה ממנה. אני אף פעם לא רבתי איתה, מכבד את השגעונות שלה, כל עוד היא
לא מסכנת את חייה. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. לדעתי זה מתכון למשפחה מאושרת.
אישי – א. תשנו שנ"צ, בין חצי
שעה ל3 שעות נדיר, אבל קורה. מסדר את היום ואת הראש, זה ממלא באנרגיות, זה בעצם פותח
יום חדש. ב. תישארו אתם. תהיו נאמנים לעצמכם אני מקפיד להיות נגיש ואותנטי להיות
מי שאתה.
פריצת
דרך – תצעקו את העשייה שלכם, עשית משהו שאתה מאמין
בו תראה לעולם, ואם הדבר הזה טוב, השיווק
יביא את זה לאנשים וזה עשוי להוביל לפריצת דרך.
האם היו כישלונות בדרך, תן
לפחות 2 דוגמאות, וכיצד התמודדת איתם?
היו הרבה כישלונות בדרך, כנראה בגלל
התאונה בגיל יחסית מאוד צעיר, שיצאתי ממנה בראש מורם ומאוד התבגרתי כתוצאה מכך,
בעצם הגישה שלי על החיים השתנתה, בתפיסה שלי אין דבר כזה הצלחתי או נכשלתי – יש
שיחקתי. החיים שלנו זה משחק אחד גדול, סוג של מונופול, אז שחקתי. עם כל מהמורה
שהיתה לי בדרך, אמרתי אני אראה להם, אני אוכיח להם שאני יכול. נתן לי כח ודרייב
לעשות את הדבר הבא בצורה יותר מוצלחת. רצון אמיתי להילחם על כל מצב, כל אחד מתמודד
בדרך אחרת, גם עסקים זה משחק. פעם עובד , פעם לא. מסיקים מסקנות וממשיכים הלאה.
אני בנאדם שיש לו אורך נשימה וסבלנות, הרעיון הוא לקחת כל דבר בפרופורציה. אני
שייך לאנשים שמרימים את הראש וממשיכים הלאה ויש כאלה ששוקעים במרה השחורה. אני
רואה בזה משחק ולא כישלון.
הספר השני שלי היה פחות מוצלח מהראשון,
אולי בגלל השם שלו, מכר פחות מהראשון. זה עובדה אין סיבה להתבאס מזה.
אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו, תמיד
מוקיר תודה ביומיום על כל הטוב שנופל בחלקי.
אני לא מקנא, אם אני רוצה משהו אני הולך
ומשיג ולא מקנא. אני אדאג שיהיה לי גם.
מוטיבציה – מה אתה עושה
כאשר הדברים לא מסתדרים איך שאתה רוצה, ואיך אתה מייצר את הכוחות להמשיך הלאה ?
1. לקרוא
המון ספרי השראה – רשימה של ספרים, להנות מהחיים הפשוטים- לדוגמא, לקרוא את הספרים
האלו ומספיק שלקחתם מכל ספר משפט או שניים – כבר עשיתם את שלכם.
2. לדעת
להרפות – אם משהו לא הולך – יש 2 צורות להסתכל על הדברים :
רוחני- זה לא הזמן, הכוכבים מסמנים לי משהו, ופרקטי- טוב כנראה אני
עוד לא בשל לזה.
אחד מהחלומות שלי – תכנית טלוויזיה שלי, במקום לומר איך נתנו לו ולא
לי אני אומר – כנראה אני עוד לא מוכן שיגיע הרגע זה יקרה גם לי.
לדגומא כשהייתי בן 25 הציעו לי לכתוב ב-7 לילות וזה היה ענק בסוף
מסיבות שונות זה לא קרה, ושמחתי על כך כי לא הייתי מוכן, בגיל 30 התחלתי לכתוב
במעריב, הייתי בשל יותר, חכם יותר ועם המון ניסיון, זו הבחירה שלי להסתכל על הדברים.
הרבה אנשים מזלזלים בהצלחתך
וטוענים כי יש לך מזל, אתה מצליל כי אתה מפורסם. אני אומרת כי אתה עובד קשה בשביל
ההצלחה שלך והיא לא באה סתם. מה תאמר למזלזלים ?
אני לא מתעסק איתם. למדתי עם השנים שאתה
לא יודע מה ניסיון החיים של האחר, מה הוא עבר ומה הוא סוחב עמו, לכן אני מתעסק
בעשייה שלי ובתוצאותיה. לא מזלזל באף אחד מתמקד בכאן ועכשיו. אני מרגיש כי פרויקט
הרשימה פעם ראשונה בחיי מצליח להסביר לעולם מיהו יובל אברמוביץ. בעצם ניסיון חיי
הביא אותי למקום שבו אני נמצא היום.
ספר לי על איזשהו תחביב או
משהו מוזר על עצמך או משהו שאנשים לא יודעים ?
אני ביישן, אני לא דברן בקבוצה. לדוגמא –
אהיה במסיבה אני לא אזום שיחות ואחרי שעה בטח אקום ואלך הביתה, הרבה יותר נוח לי
כשזה בשיחה אישית.
אני לא ראוותן, חברים שלי מהצבא כשאנו
נפגשים, למה לא סיפרת לנו על זה, לא ידענו שיש לך חנות ועוד. אני לא משוויץ בדברים
שאני עושה, אני פשוט עושה אותם.
מה החלומות שלך ולאן אתה
רוצה ללכת מכאן
v ריאיון
עם אופרה ווינפרי ולפגוש אותה
v תוכנית
ריאיונות משלי
v לבשל –
שפע של דברים לדעת יותר מה-15 מאכלים אותם אני יודע, לצאת מהתפריט העלוב שלי כרגע,
להרחיב את בנק המאכלים שלי
v לנסוע
לטיול לאוסטרליה
v להתנסות
באומנות – למצוא זמן : לפסל, או לצייר או לנגן...
מהו הצעד הבא :
ספר הרשימה יוצא בארה"ב באזור נובמבר....
פיתוח של סדנת המשך להרצאת הרשימה בקבוצות
קטנות ....
מחזה שאני עובד עליו כמחזאי.....
הצגת יחיד כשחקן....
מה לקחתי איתי מהריאיון :
העיקר לעשות, זה מה שחשוב - לכתוב את החלומות וללכת איתם ואם הם ענקיים לכתוב אותם ולהתחיל לעשות אותם צעד צעד במנות קטנות ואם אתה חולם על זה אז סימן שאתה יכול לעשות את זה , אז קדימה צעד
מנוחת הלוחם ... לאחר כל יום פעילות קרס לו הילד, למה זה לא קורה בבית ?
חבל שלא ראיתם כל חדר האוכל מחא כפיים וחגג לי יומהולדת 
בהלם מוחלט , מה לעזאזל קורה כאן...
מנוחת הלוחם שלי, התנוחה הרגילה שלי לכמעט חמשה ימי חופשה / מנוחה
הלובי המקום היחידי שאפשר היה לגלוש במלון ...
עוד מראות מהדרך ...
מראות מהאקווריום החמישי בגודלו בכל העולם... 
מעניין איך זה הגיע לכאן ?????
תמונה מהממת לטעמי ,
חלק מהמנהרה ...
הכרישים שוחים להנאתם, לא בא לי להיות להם למאכל ...
